אהרון משמאל, בן 16

1. אהרון לוי – בנו של וילט צ'מברליין

ספורטס אילוסטרייטד יצא היום עם סיפור מהמם (SI, MARCH 9, "A GIANT SHADOW"): לווילט צ'מברליין היה – יש – ילד. האמא אנגליה שהיתה בסן פרנציסקו, וכשהיא אמרה לווילט שהוא אב לילד אבל שהיא נותנת אותו לאימוץ, כל מה שהגיב היה "מצטער שלא ניזהרתי מספיק". היא אמרה לווילט שהיא לא מעוניינת כל קשר עמו וחזרה לאנגליה. היא – אליזבט, לא ידעה עד שספורטס אילוסטרייטד התקשר עמה שווילט היה שחקן כדורסל.

אהרון לוי הוא תוצאה של אחד מ-20,000 הזיונים שלו, כשפעם אחת הקנדום התפנצ'ר או הוא לא יצא מהר מספיק. האם היא אנגליה שמסרה את הילד לאימוץ מיד אחרינ הלידה. ההורים המאמצים? משפחת לוי, שהאב – דן – היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת אורגון, והסב היה רב יהודי. האב דן והאם רחל התגרשו לאחר מספר שנים. הילד, אהרון לוי, נולד ב-27 לינואר, 1965, הוא הומוסקסואל, עובד בעיצוב גראפי במחשבים בסן פרנציסקו, גובהו 1.96, והוא מעולם לא התעניין בספורט.

מאחר והוא ידע שהוא BI-RACIAL הוא הקדיש אתעשר השנים האחרונות למציאת הוריו הביולוגים, עד שהתברר לו מי הם.

אין לו כל הוכחות מלבד תמונות מהתיכון בהן הוא נראה דומה כשתי טיפות מים לווילט כשהיה בן 16. הוא ביקש מאחיותיו של ווילט לעשות DNA אך הן מסרבות. "מה הטעם? הוא איננו. אנחנו לא רואות כל טעם בדבר!".

כותב המאמר הוא גארי פומרנץ, שכתב גם את הספר רב המכר "ווילט".

אליזבט, אמו הביולוגית של אהרון, מאשרת שהיא מסרה את בנה לאימוץ למשפחת לוי.

יותר טוב מקוקוץ'!

(מתי טוני קוקוץ' היה השחקן הטוב ביותר בשיקגו, וקלע 26 – יותר מכל האחרים? אז אל תספרו לי מעשיות)

2. הנצחון של שיקגו

כםי ש-BOBBY כתב, עליית המזרח לרמת המערב הסתיימה. מעתה ועד סוף העונה תראו את עליונות קליבלנד, אטלנטה, שיקגו, ומיאמי, על כל ארבעה קבוצות מערביות שתירצו. כן, דוראנט היה חסר לת'אנדר. אבל אתם יודעים מי היו חסרים בשיקגו?

א. דריק רוז.

ב.  טאז' גיבסון

ג. ג'ימי באטלר

במיאמי תראו התעוררות שלא חלמתם עליה שתתבסס על חסן ווייטסייד שכפי שתקראו ב-"3", הופך לסנטר הטוב ביותר בליגה (אם הוא לא כבר), אבל יותר חשוב מזה, סנטר שכל משחק מיאמי תשתפר בגללו. דוויין ווייד כבר אמר שבגללו הוא מרגיש בטוח יותר לזרוק. חכו וראו.

שיקגו ניצחה משחק שאסור היה לה להפסיד, ובעיקר למאמנה ת'יבודו היה אסור להפסיד. מאחר והם ניצחו, אין טעם להרבות במילים 'למה'.

3. הסנטר (של מיאמי) חזר למרכז העניינים

אכל את בוזר (ואיתו את כל הלייקרס) – הסנטר שהפך ל…אוקיי, 'הטוב ביותר' לדעתי והראשון שהייתי בוחר לקבוצתי

הוא היה בן 10 כששקיל או'ניל זכה בתוארים בלייקרס. חסן וויטסייד זוכר זאת. לפניו הליגה היתה בדומיננטיות של סנטרים אחרים: פטריק יואינג, חאכים אולג'ואן, אלונזו מורנינג, ודייויד רובינסון.

מאז הסנטרים נעלמו כמו טלוויזיה שחור-לבן.

היכול להיות שצעיר חייכני המשחק במיאמי מחזיר את הדומיננטיות שנעלמה מהסנטר, חזרה למרכז העניינים?

מי שראה מה שהוא עשה ללייקרס ביום רביעי בערב, משוכנע כמוני שהסנטר הדומיננטי הבא כבר הגיע. כשכתבתי זאת לפני כיחודש כמה רפי ובינוני הבנה עלו עלי: "חכה. הוא עדיין לא עושה מספיק בהתקפה…". 25 ריבאונדים באיזה 30 דקות זה "לא עושה מספיק להתקפה"? ואני כבר לא זוכר כמה חסימות, אבל בטוח שיותר ממספר אצבעותי בין ימין. ואיזה 14 נק' או משהו כזה, בכלל בלי לנסות לקלוע. אתם יודעים כמה נקודות באו ממנו ישירות מהריבאונדים שלו?

הוא 2.14. הוא 265 פאונדס. הוא מנתר לשמיים. יש לו טיימינג טוב יותר מאשר לשעון רולקס עם יהלומים שנימכר ב-$125,000. הוא חוסם ברמה של אנטוני דייויס. אולי טיפונת פחות, אבל רק טיפונת. הוא מדנקק. הוא קולע בעצמו. הוא סוגר את כל אזור הצבע. והכל בחיוך כובש שבא לך לאמץ אותו לנכד.

דוויין ווייד אמר אחרי המשחק: "אני זורק כדור לתקרה בלי להסתכל והכדור נוחת בידיו של חסן. כשהוא תחת הסל אני יודע שסלינו מוגן. כל קלעי חושש לזרוק כי הוא פוחד מחסימה של חסן. אני מרגיש כפי שהרגשתי כששיחקתי עם שקיל. אני אפילו זורק ללא חשש כי אני יודע שאם אחמיץ, חסן יירד עם הכדור בחצי מהמקרים".

אולי ייקח לכמה גולשים עוד קצת זמן עש שישתכנעו. אני לא ממהר. הכל הרי מסתדר בסוף כפי שאני רואה למפרע.

4. פיל ג'קסון: "פוינט גארד ראוי לכרמלו בראש מעייני"

טוב. הוא לא אמר "בראש מעייני" ואני בעצמי לא יודע מהיכן זה קפץ לראש הזקן, אבל עובדה, ואני יודע שזה מתאים. גיא (או מומחה ללשון או משנה אחר) כבר יסביר מאין זה בא.

אבל הוא אמר היום שמציאת פוינט גארד ברמה שיתאים למשחקו של כרמלו אנטוני הוא הדבר הראשון שהוא מתכונן לעשות.

אני לא יכול לחשוב על אף פוינט גארד אחר שיהיה חופשי מלבד מונטה אליס. אבל האם מונטה יסכים לשחק בניקס? והאם משחקו מתאים לכרמלו? לי השניים נראים כמו שני 'פלוסים' של מגנט שאתה מנסה להצמיד.

5. משחקי המכללות עם מס' הנקודות הקטן ביותר

ספורטס אילוסטרייטד מדווח בהוצאה של היום שמס' הנקודות במשחק המכללות הוא הקטן ביותר מאז הוכנס שעון ה-35 שניות. המגזין מנסה לתת כל מיני הסברים לעובדה, ביניהם שהיום שחקנים טובים הולכים ל-NBA אחרי שנה אחת. אבל כותב המאמר שוכח שלפני כמה שנים הם הלכו ישר ל-NBA ללא שנת פרשמן במכללה, אז הסבר ה-"חוסר כשרון" יורד מהפרק.

6. בשעה שאף אחד לא מסתכל…

טרנס ג'ונס הופך – אולי כבר הפך – לכוכב השלישי של יוסטון. הוא עושה מזבח על הטבעת – בחיצים וקרשים – והפך לקלעי השלישי בטיבו של יוסטון, ולצלע השלישית ב-'משולש הכוכבים'.

אחרי ארבעה משחקים בלבד הוא סבל פציעה לעצב הסייטיקה ברגל הימנית, ועם הפציעה הוא איבד תחושה בכף הרגל שבלעדיה אי אפשר לשחק. החזרה היתה איטית. הפחד הפסיכולוגי ממפגיעה בעצב הוא גדול בהרבה מפחד של POST INJURY בשריר או בעצם.

אבל הוא חזר, וחזר בגדול. איתו, הרוקטס קולעת 109.2 ב-100 פוזשיונס, 6.8 נק' יותר מאשר כשהוא על הספסל. לפי NBA.COM/STAT ישנם רק שלושה שחקנים בכל הליגה הקולעים יותר ממנו ב-RESTRICTED AREA, שם הוא קולע 4.1 נק' למשחק ב-70.5%.